התהליך שלפני האימג'

"אף אחד לא מבין באמת כמה קשה העבודה הזאת. משום כך אני מעריך מאוד את כל הקולגות שלי. אנחנו עובדים לפני הצילומים, בזמן הצילומים ואחריהם", אומר כדורי אלישר. למרות גילו הצעיר, 34, הוא מוותיקי הסטייליסטים בארץ. מאחוריו ותק של כ-15 שנה בתעשיית האופנה הישראלית, שבהן עבד עם חברות כמו קסטרו, הוניגמן ורנואר וגם עם מעצבי אופנה צעירים. הוא החל את דרכו כאסיסטנט של מעצבי תלבושות למופעים והמשיך כמלביש בסרטיו של הבמאי עמוס גיתאי ובטלוויזיה. "כשצופים שוב בפרקי הסדרה 'רמת אביב ג'' שמים לב שכמעט כל הבגדים הם של ריפליי, כי זה מה שהיה אפשר למצוא בחנות 'מצדה בכיכר'", הוא משחזר. "החנות 'אמור' לא היתה קיימת בכיכר המדינה ו'הלגה עיצובים' רק נפתחה. לא היו בארץ מותגים כמו דיור, פראדה ושאנל". הוא עצמו לא למד אופנה, אלא אמנות. "בגיל 25 היה לי משבר. הבנתי שאני כל הזמן עובד בשביל אחרים ורציתי להתחיל לעבוד בשביל עצמי. בגלל זה נרשמתי ללימודי אמנות בסנט מרטין בלונדון, אבל התקשיתי להשתלב עם צעירים בני 18 ופרשתי אחרי חמישה חודשים".

הוא אמנם פרש מהלימודים, אבל לא זנח את האמנות. מחר תיפתח בגלריה שי אריה בתל אביב תערוכת יחיד שלו, שבה יוצגו עבודות ציור, צילום, פיסול ווידיאו שנעשו בשנה האחרונה. זו תערוכת היחיד השנייה שלו, וקדמה לה תערוכה של יציקות בטון שהוצגה בתל אביב בשנת 2000 ובהמשך נדדה לפריז. "התערוכה הנוכחית היא בעצם אנטי-דיזיין", הוא מסביר. "במובנים רבים היא בריחה מסוג האסתטיקה שאני מכיר בעולם האופנה, ומה שהיא מנסה בעצם לומר הוא שיש תהליך לפני התוצאה הסופית, לפני האימג'". כמי שמלווה את תעשיית האופנה הישראלית בשני העשורים האחרונים, הוא היה עד לתמורות הגדולות שחלו בה. "עד לפני 10 שנים נשים כמעט לא לבשו שמלות ברחוב כי זה נחשב לאובר דרסינג", הוא נזכר. "פעם גם היו תכתיבים ברורים מחו"ל שקבעו מה זה אופנת הוט קוטור ומה זה פרט א-פורטה. היום אופנה היא התעסקות באייקונים ובסמלים. כדי לשרוד בעולם האופנה מעצב צריך למכור חוויה ויזואלית של לייף סטייל, ולא בהכרח בגדים. זו גם הסיבה שאביזרי אופנה נמכרים היום הרבה יותר טוב מבגדים".הוא גם עוקב מקרוב אחר התרחבותה של תעשיית האופנה המקומית והמעבר לייצור במזרח הרחוק. "יצרני אופנה מהמזרח הרחוק הופתעו לשמוע שישראל היא מדינה קטנה שמונה כ-7 מיליון תושבים. קסטרו, הוניגמן וקרוקר הן רק חלק מהחברות שמעסיקות היום כפרים שלמים במזרח. הגענו למצב כזה שאי אפשר למצוא אפילו מכונת תפירה אחת בכל החברות הגדולות האלה כדי לתקן בגד בצילומים של קטלוג. אף אחד לא מייצר היום כלום בארץ".

בתחום השיווק, מושא ההערצה שלו הוא מעצב האופנה האיטלקי ג'ורג'ו ארמאני, שהיה הראשון להבין שכדי לתחזק קו אופנה יוקרתי עליו לייצר קולקציות נוספות שיחדרו לכמה שווקים בו-בזמן, ויימכרו בקרב שכבות שונות של אוכלוסייה. "הוא המאסטר. כשלומדים עסקים של אופנה הוא הדבר הראשון שצריך להכיר". החלק החשוב ביותר בעבודת הסטיילינג מתחיל, לדבריו, בליהוק הדוגמנים. "הבעיה הכי גדולה בתחום הפרסום בתעשיית אופנה היא שבמקרים רבים מעדיפים לצלם סלבריטאים ולא דוגמנים מקצועיים. אני יכול להעריך טאלנטים בקמפיינים, אבל בדרך כלל חייבים לחזק אותם בדוגמנים מקצועיים". בשנים האחרונות, הוא אומר, העבודה בפרסום מלווה באילוצים רבים. "מעבר להגבלות על הצגת עירום, אפילו ברמז, אסור אפילו לצלם מישהו מחזיק סיגריה", הוא מעיד, ומלין על מספרם המועט של מגזיני אופנה בארץ, שהיו אמורים לשמש פלטפורמה מרכזית להתפתחותם של יוצרים כמוהו מתחום האופנה. בעבודה על קמפיינים מסחריים, הוא ממשיך, משרדי הפרסום הם אלו שקובעים את הקונצפט. "בדרך כלל הם באים עם פריים אחד שתלשו מתוך מגזין אופנה מחו"ל, ומבקשים ממך לייצר משהו דומה. מכיוון שאין בארץ ארט דיירקטורים שמתמחים באופנה, התפתח כאן במשך השנים דור של צלמים מוכשרים מאוד שנדרשים למלא את הפונקציה הזאת".