להיות מר נכון

ב-15 בחודש חגג רנצו רוסו יום הולדת 53. רוסו, המייסד והבעלים של מותג הג'ינסים האיטלקי דיזל, הרחיב בעשור האחרון את תחומי פעילותו במידה ניכרת. מאז שרכש ב-1985 את השליטה הבלעדית בחברה, היא החלה לצמוח מבחינה כלכלית. ב-2005, כשמלאו לו 50, חגג רוסו את האירוע בספר שפירסם, "Filthy" (מטונף), שסיכם את פילוסופיית העיצוב ואת התפישה האסתטית של דיזל. באותו זמן גם זכה לתואר "איש השנה" מטעם המהדורה הגרמנית של המגזין "GQ". מגזין המוזיקה האמריקאי "Select" צפה את ההתפתחויות כבר ב-1997, כששיבץ את רוסו ברשימת 100 האנשים שיעצבו את המילניום הבא. בשנים האחרונות פעילותו של רוסו חורגת מניהול דיזל. לאט אך בבטחה, באמצעות רכישות של בתי אופנה מרכזיים, יוצר רוסו תאגיד מותרות חדש שמשמש חלופה ל-LVMH של ברנאר ארנו ו-PPR של פרנסואה-אנרי פינו. ביולי האחרון דווח בעיתונות העולמית כי רוסו קנה את השליטה במותג האופנה "ויקטור ורולף" של צמד המעצבים ההולנדי ויקטור הורסטינג ורולף סנורן, לאחר משא ומתן שנמשך שנתיים. "רצינו להיות בטוחים שאנחנו מתחתנים עם השותף הנכון", אמר סנורן בראיון ל"הראלד טריביון". "רנצו מבין יצירתיות ויש לו חזון ועוצמה הנחוצים להצלחה".כיו"ר OTB) Only the Brave), חברת האחזקות האיטלקית שבבעלותו, שהכנסותיה הסתכמו בשנה שעברה ב-1.95 מיליארד דולר, מחזיק רוסו בשליטה על Dsquared, מרטין מרג'יאלה וסופיה קוקוסלאקי, וכמו כן מייצר את קווי האופנה העיקריים של המעצבת הבריטית ויויאן וסטווד. "אני שואף לייצג קבוצה רעננה ומודרנית", אמר רוסו בראיון, "אני לא מחפש מעצבים מבוססים, אלא אנשים שמתאפיינים ביצירתיות מרשימה. ‘ויקטור אנד רולף' הם מותג היוקרה שלי".

רכישותיו הנועזות של רוסו מהעת האחרונה מציגות אותו כבעל חזון ושאר רוח, שאיננו מעוניין לייסד תאגיד מותרות סטנדרטי. ב-2002, כשהשקיע לראשונה במותג של מרג'יאלה, נמנע רוסו מלהגדיר זאת כרכישה. במקום זאת טען כי הוא משקיע בחברו האהוב מרג'יאלה כדי שיוכלו לפתח יחד מותג אופנה יוצא דופן. מותגי האופנה שבהם הוא תומך (מרג'יאלה, ויקטור ורולף וקוקוסלאקי) כולם מותגים קטנים יחסית, אך בעלי מוניטין שעולים על היקף המכירות שלהם. לפיכך, מדובר בהשקעות לעתיד שדורשות טיפוח ולא מעט אורך רוח, ורוסו מודע לכך. חמש שנים עברו מאז שרכש את מרג'יאלה ועד שהחברה הניבה רווחים. לשם השוואה, כשרוברט פולט, מנכ"ל קבוצת גוצ'י, רכש את אלכסנדר מקווין וסטלה מקרטני, הוא הבהיר באופן חד-משמעי כי אם לא יניבו רווחים במהרה, הם ימצאו עצמם בחוץ. מרג'יאלה צמח כמעצב האופנה הבלגי המשפיע ביותר, שהציג דרכים חדשות ללבישת בגדים מוכרים. צמד המעצבים הקונצפטואלי ויקטור ורולף מתמחים בשיווק עצמי, ונוקטים גישה שהיא הפוכה להימנעות של מרג'יאלה מהתקשורת. אף שהשפעתם אינה חורגת מהחוגים המצומצמים של עולם האופנה והאמנות, ייתכן שהפוטנציאל העסקי שלהם עולה על זה של מרג'יאלה. תעיד על כך העסקה שלהם עם חברת הקוסמטיקה לוריאל מ-2002, שבמסגרתה השיקו שני בשמים לגבר ולאשה שנמכרו בהצלחה רבה. תחת שליטתו של רוסו פנה מרג'יאלה לפעול באפיקים רווחיים חדשים כמו בשמים ותכשיטי יוקרה, מהלך שגרר ביקורות חריפות כלפי המעצב, וטענות כי הוא מוותר על עקרונותיו ונעשה מסחרי מדי. ביקורת כזאת צפויה במקרה של מרג'יאלה, אולם קשה לומר שהוא התמסחר. אם רוסו, מרג'יאלה וויקטור ורולף יוכלו לגרוף רווחים תוך כדי שהם חוקרים את הצד היצירתי יותר של האופנה, OTB תוכל לשמש מופת לדור הבא של מעצבי האופנה. היום נתונה השליטה בשוק מותגי היוקרה בידיהן של חברות צרפתיות כמו LVMH, שבבעלותה המותגים לואי ויטון, ז'יוונשי ודונה קארן, ו-PPR שרכשה ב-1999 את קבוצת גוצ'י שמחזיקה באיב סאן לורן, סרג'ו רוסי ובלנסיאגה. קשה כרגע לשער כי יש בכוחה של OTB האיטלקית לערער את השליטה הצרפתית בשוק מותגי היוקרה, אולם אין ספק כי היא מציעה מודל חדשני ונועז לתאגיד מותרות.