טירת הכובען

הכובען הבריטי הנודע סטפן ג'ונס, שבין השאר עיצב כובעים לנסיכה דיאנה ולבוי ג'ורג', וגם לקולקציות של ג'ון גליאנו ולמותג קום דה גרסון, חוגג בימים אלה 25 שנות פעילות, בעיתוי מוצלח שבו זוכה עבודתו לפריחה מחודשת. רק לאחרונה גנב ג'ונס את ההצגה בתצוגה של המעצב הבריטי הצעיר ג'יל דיקון עם כובעי המתכת הגדולים והבוהקים שעיצב בהשראת דמויותיהם המצוירות של פק-מן ואויביו רוחות הרפאים. בשבועות האופנה האחרונים, שהתקיימו בבירות האופנה העולמיות לקראת עונות סתיו-חורף 2008-2009 ואביב-קיץ 2009, אפשר היה לחזות בשובו של הכובע לקדמת הבמה. כובעיו של ג'ונס, בן 51, עיטרו תצוגות רבות, וביניהן אלו של מארק ג'ייקובס בניו יורק ושל דיור, לואי ויטון וג'ון גליאנו בפריז. עליונותו על כובענים אחרים, "נובעת מהיכרותו עם חוקי האופנה ומיכולתו לדעת בדיוק כיצד לשבור אותם", אמר ג'ייקובס בראיון ל"ניו יורק טיימס". במקביל, מעורב כעת ג'ונס בפרויקטים נוספים. לאחרונה השיק את הבושם הראשון שלו, שנוצר בשיתוף המותג קום דה גרסון. "סיגלית שמתנגשת במטאור", כך הגדירו שני הצדדים את הבושם החדש, שנארז בקופסה עגולה ומבריקה בצבע שחור (גרסה מוקטנת של קופסת כובע), ובתוכה רעלת רשת שעוטפת את בקבוק הזכוכית. "רציתי שזה יריח כמו החלל החיצון", אמר ג'ונס באותו ראיון, "שיהיה לו צד מטאלי ומעט סינתטי, משהו זר יותר שיאזן את הסיגליות", הוסיף בראיון לעיתון הבריטי "אינדיפנדנט". בנוסף, עובד ג'ונס כעת על סדרת כובעים לסרט בכיכובה של אודרי טוטו על המעצבת הצרפתייה הנודעת קוקו שאנל, שהחלה את דרכה ככובענית. באביב הבא הוא עתיד לאצור תערוכה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, שתיקרא "כובעים: אנתולוגיה של סטפן ג'ונס". שליש ממנה יוקדש ליצירות מפורסמות שלו, והיתר ייבחר מארכיון המוזיאון ומאוספים פרטיים של מעצבים צעירים שג'ונס הכיר במשך השנים.ג'ונס, יליד ליברפול, הוא בן ל"משפחה מהמעמד הבינוני, שלא היתה אמנותית במיוחד", כהגדרתו. ב-1975, בתום לימודיו בפנימיית בנים, נסע ללונדון והתקבל ללימודים בקולג' סנטרל סנט מרטינס לאמנות ולעיצוב. בסופם התמחה בבית אופנת העילית הבריטי העתיק Lachasse, שם נחשף לראשונה לכובענות. את הכובע הראשון, מדגם פילבוקס, יצר מקרטון, צבע בספריי כסוף וכחול ועיטר בפרחי פלסטיק. "זה היה בהשראת אמנדה ליר על עטיפת אלבומם השני של ‘רוקסי מיוזיק'", הסביר ג'ונס בראיון.

בבילויו הליליים הכיר ג'ונס דמויות שנהפכו משמעותיות להמשך הקריירה שלו. הוא התחבר עם סטיב סטריינג', דמות בולטת בחיי הלילה הלונדוניים באותה תקופה ומייסד להקת "ויסאז'" (ג'ונס עיצב את הכובע שהוא חבש בווידיאו קליפ ל"Fade to Grey" מ-1981). דרך סטריינג' הכיר ג'ונס את הבעלים של החנות הטרנדית PX, שהציע לו לפתוח את חנותו הראשונה במרתף שמתחת לחנות. "זה היה בגודל של ארבעה ספסלים, אבל הזמנו 500 איש לפתיחה וכולם הגיעו", מספר ג'ונס, "ובן לילה, היה לי עסק". בוי ג'ורג' חבש כובע שעיצב ג'ונס בווידיאו-קליפ לשיר "Do You Really Want to Hurt Me" מ-1983. ז'אן פול גוטייה התבסס על המראה של בוי ג'ורג' בקליפ כהשראה לתצוגת הגברים הראשונה שלו, ומיד אחר כך שכר את שירותיו של ג'ונס. במועדון הלונדוני "בליץ" פגש ג'ונס לראשונה את ג'ון גליאנו, אז סטודנט צעיר לעיצוב אופנה שהפציר בו לעצב כובעים למענו. "הוא שיחק את הקשה להשגה, אבל בסופו של דבר העקשנות השתלמה", אמר גליאנו ל"ניו יורק טיימס". לבסוף הצליח לשכנע את ג'ונס לשתף אתו פעולה באמצע שנות ה-90, לפני שהחל לעצב בבית האופנה דיור. "סטפן הוא חלק חיוני מהצוות, מכיוון שכובעים הם המגע האופנתי האולטימטיווי", הוסיף גליאנו. "הם משלימים את הצללית, בין שהם מודרניים ובין שהם אקסצנטריים, יצירות אמנות או אביזרים פרקטיים. אני חושב שכל אחד צריך לחבוש כובע, אין שום סיבה לפחד מכובעים". גליאנו מעלה נקודה חשובה. בעבר נחשבו כובעים למוסכמה של נימוס, ואף גברת מכובדת לא יצאה מהבית בלי לחבוש פריט זה לראשה. אך עם הזמן החלו הכובעים להיתפש כסממן של העמדת פנים או כראוותנות מוחלטת. היום, בעידן שבו שולט המראה הלא רשמי של ג'ינס, חולצת טי וסניקרס, כובעים הפכו מזוהים עם סגנון לבוש מוחצן וראוותני שמאפיין דמויות אקסצנטריות כמו אנה פיאג'י ודיטה פון טיז. כשנשאל בראיון, האם לדעתו אפשר לחבוש כובע מבלי להיראות חריג או מוזר, הסביר ג'ונס כי "כובעים הופכים לבוש לאופנה. הם מדגישים נוכחות וזהות עצמית. מובן שישנן נשים שלובשות כובעים אקסטרווגנטיים במחשבה שהם יפים בפני עצמם, במקום לצפות שיהפכו אותן ליפות. ואולם כובע מוצלח אינו חייב להיות גדול או מגוחך. זה יכול להיות ברט פשוט שנלבש בשיק, שהופך אותו לדבר הדינמי ביותר שראית בחייך".